חוות הדריה

בשנת 1953 עזבו משה איזיקוביץ'-בר-צור ("אייזיק"), זוגתו ברוריה ובנם הבכור יאיר את קיבוץ רמת-רחל והקימו חוות בודדים כ- 5 ק"מ דרומית-מזרחית לאשקלון. בתחילה נקראה "חוות מרים" אך השם הוחלף במהרה ל"חוות הדריה" על שם ההדרים שגדלו באזור.

החווה קמה בסמוך למעברה ג' של אשקלון שהוקמה על תשתית של בסיס צבאי מתקופת המנדט הבריטי.

אייזיק ובני משפחתו חיו כשנה בבית סמוך למעברה שלא היו בו מים וחשמל. את המים שאבו מבאר סמוכה ואלו שימשו הן לצרכי הבית והן לשלבי הפעילות הראשונים של החווה. לאחר כשנה עברה המשפחה לשכונת אפרידר באשקלון.  

בשנים 1954-5 הוקמו חמישה בתים והונחה תשתית חקלאית בסיוע תושבי המעברה. אייזיק וברוריה אשתו עברו להדריה בראשית שנות הששים של המאה העשרים. הם חיו בבדידות רבה מרוחקים מכל ישוב. רק לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, עברו יאיר ובני משפחתו לגור בחווה.  

החווה, שכללה שטח של 400 דונם, היתה חוות הבודדים הראשונה בארץ. היא הוקמה ללא תמיכה כלכלית של המוסדות. נשתלו בה פרדס, עצים נשירים (אפרסקים, תפוחים, אגסים), כרם ענבים, שסק וירקות. אייזיק גידל דבורים בכוורות והפיק דבש רגיל ודבש מלכות.  

החווה פעלה מאמצע שנות החמישים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים והתפרקה עקב קשיים כלכליים.

משה-אייזיק בר-צור נפטר בהדריה בשנת 1976. אשתו ברוריה נפטרה באשקלון בשנת 1980. יאיר, הבן הבכור שעבד מגיל 22 ועד סוף שנות הששים לחייו בחווה, נפטר במושב ניר עקיבא בשנת 2009.