עקב בעיות המגורים והפרנסה של העולים החדשים שהגיעו ברבבותיהם למדינה החדשה, הסוכנות היהודית תרמה את חלקה לביסוס המשק החקלאי, וכל משפחה במושב קיבלה פרה ועגלה, וכן ניתן סוס אחד, במשותף, לכל שתי משפחות. הסוכנות סיפקה בהשאלה לכל מושב גם ציוד חקלאי משותף כגון: דחפור קטן, טרקטור גלגלים, קלטרת ועוד מספר כלים משותפים. מכיוון שלצורך הפעלת הציוד המשותף נדרש ידע מקצועי שלרוב לא היו קיימים, נזנח הציוד המשותף, הושבת ואף התבלה. בעקבות זאת התקבלה בשנת 1952 החלטה בסוכנות לאסוף את הכלים המשותפים מן המושבים ולרכזם באתרים בהם יטופלו באופן שוטף ומשם יוכלו לצאת ולתת שירותי עיבוד חקלאי במושבים . הוחלט להקים ריכוז כלים ומפעילים במפגש המושבים ברכיה-הודיה-ניר ישראל. עם הזמן צורפו למקבלי השירותים גם המושבים משען, גיאה, בית שקמה וכרמון. בעזרת הציוד עובדו כל השטחים באזור וגם של כמה קיבוצים בסביבה. בעקבות מותו של חיים קימל מניר ישראל בתאונת עבודה בתחנה קיבלה התחנה את השם "ניר חיים" על שמו. התחנה נסגרה בשנת 1967 ובמקום בו עמד המפעל ניצבת כיום תחנת דלק.