היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה וצ'כוסלובקיה. בבית העולים בבנימינה הקימה קבוצת עולים את "ארגון עולי צ'כוסלובקיה להתיישבות חקלאית". לארגון הצטרפו 30 משפחות, ששאפו להקים יישוב חדש בעל אופי חקלאי. הארגון פנה לשם כך למוסדות המיישבים ואלה הציעו לקבוצה להצטרף כהרחבה ליישוב קיים. הקבוצה דחתה את ההצעה, אולם הוכרה כארגון להתיישבות והוצעה לה האפשרות לגבש את גרעין ההתיישבות במחנות פנויים ליד נס ציונה ורעננה. לפיכך, התרכזו העולים בשני מחנות אלו והחלו להתגבש כקיבוץ לצורך עלייה לקרקע והחלו גם לעבוד בפרדסים הסמוכים לשני המחנות. לאחר כחצי שנה הוצע לארגון שטח שנקרא אז "ג'וליס ה'" (על שם הכפר הערבי הנטוש ג'וליס ממזרח) ושכן בסמוך לעיירה מג'דל ולקיבוץ ניצנים. לאחר ביקור נציגי הקבוצה בשטח, הוחלט לקבל את ההצעה.

ב-23 בנובמבר 1949 הגיעו הגברים לשטח והקימו מעגל של אוהלים למגורים. במרכז המעגל הוקמו צריפים ששימשו כמחסן מזון, מחסן נשק, מטבח ומזכירות. החברים הקימו גם אורווה מחומרים שמצאו בשטח לפרדות שנמסרו להם מאוחר יותר. תוך זמן קצר החלו הגברים בהקמת בתי הקבע - כל אחד השתרע על שטח של 24 מ"ר וכלל חדר ומטבחון. השירותים והמים מוקמו בחצר והיו משותפים. בסופי השבוע נסעו הגברים למשפחותיהם והותירו בשטח כמה מהם כשומרים. ב-1 במאי1950, בעקבות סיום בניית בתי הקבע, הצטרפו הנשים והילדים ממחנות הגיבוש לגברים ואיכלסו את בתי הקבע במושב. ועדת השמות הציעה למושב את השם "גאליה", שנדחה בידי החברים. אלה העדיפו לקרוא את היישוב על שם אישיות, שעזרה בבניין הארץ ולכן הוחלט לציין את זכרו של ישראל טייבר, שהיה תעשיין בולט ביישוב.